דפני מורלי, בת 34, החלה את דרכה בעולם ההתעמלות בגיל 4, השתתפה בתחרויות והקדישה את חייה לאימונים, אך בגיל 18 הבינה שיכולתה להתפתח בענף מוגבלת והחליטה לפרוש.
אחרי שכבר חשבה לוותר לחלוטין על קריירה ספורטיבית, נפתחה בפניה ההזדמנות ודפני מצאה את עצמה מייצגת את ישראל בתחרויות פריסטייל בינלאומיות, וכיום היא אף מדורגת חמישית בעולם.
אז דפני, ספרי לנו קצת על עצמך
בגיל 4 התחלתי להתאמן בהתעמלות הייתי משתתפת בתחרויות ומקדישה את כל חיי לאימונים, הייתי מתאמנת מבוקר ועד ערב, בגיל 18 בחרתי לעזוב את ענף ההתעמלות מתוך הבנה שלא תהייה לי את האפשרות לפתח מזה מקצוע בחיים, באותה השנה התגייסתי לצבא וזנחתי את תחום הספורט, הייתי בצומת דרכים בחיי ולא ידעתי במה ארצה להתעסק בהמשך, תמיד אהבתי וחיפשתי אתגרים ובנוסף היה לי גם חלום לא קטן, להשתתף באולימפיאדה.
לאחר הצבא טסתי לדרום אמריקה, כעבור כחצי שנה בדרום אמריקה קיבלתי שיחת טלפון מאחותי אשר האיצה בי " דפי,את לא מאמינה, יש קרקס בארץ! זה מדהים, הם עושים דברים באוויר ומקבלים על זה כסף, את חייבת לבוא הם מחפשים מתעמלות לשעבר!"
משהו בקרקס משך אותי ואמרתי לעצמי שאולי כל השנים של ההתעמלות לא היו לשווא אחרי הכל וקיבלתי החלטה להזמין כרטיס טיסה חזרה לארץ וללכת לראות את הקרקס. כשהגעתי לארץ נסעתי לראות הופעה של הקרקס ואחותי המשיכה להאיץ בי שאנחנו צריכות להתחיל להתאמן, לאחר חודש של אימונים התחלנו להופיע באקרובטיקה אווירית בקרקס.
איך נחשפת לענף הצניחה חופשית?
כשהייתי צעירה יותר, הייתה לי רשימת משאלות על הדלת, אחת מהמשאלות הייתה צניחה חופשית. זה לא היה חלום מטורף, אפילו היה לי פחד מהעניין, בדרך כלל אני מעיזה ולא מפחדת ודווקא מהצניחה חופשית היה לי קצת חשש, אני מאוד אוהבת להיות בשליטה החשש נבע מחוסר הוודאות של איך הכל עובד בצניחה חופשית.
בגיל 29, ביום בו חגגתי את יום הולדתי, הפתיעו אותי התלמידות שלי והביאו לי שובר מתנה לצניחה חופשית, כמובן צניחת טנדם שפירושה: צניחה בליווי מדריך.
איך קיבלת את ההחלטה להתחיל ללמוד את זה באופן מקצועי?
כאמור יום הצניחה הגיע, הגעתי עם חברותיי, מיד כשהגעתי למועדון הצניחה הלכתי לראות ולוודא שאנשים נוחתים בשלום. אני חייבת לדעת שהכל בשליטה, רק הייתי צריכה לראות את הנחיתה ולדעת שהכל בסדר.
עליתי לצניחה והיה לי מדריך מדהים בשם עומרי ליטוין, ברגע שנפתחה הדלת של המטוס וראיתי עננים, לא היה לי שום פחד, זה היה מדהים, אני זוכרת שפשוט נרגעתי, ישבתי על הקצה של הדלת לפני הקפיצה, אני זוכרת שראיתי עננים, אמרתי לעצמי בלב " זה מה שאני צריכה לעשות"!
זה משהו שבחיים לא קרה לי עד אותה הנקודה, חשבתי שאני עושה את מה שאני אוהבת, הקרקס, הבמה וההופעות.
נחתתי ב"היי" מטורף, אם היו אומרים לי לעלות עוד פעם הייתי עולה עוד 10 פעמים באותו היום, באותו הרגע עם סיום הצניחה ועם כל ההתרגשות העצומה נכנסתי למשרד ונרשמתי לקורס צניחה.
ספרי לנו קצת על הקורס צניחה
הקורס התחיל כחודש לאחר הצניחה הראשונה, באותו החודש לא יכולתי להפסיק להסתכל על השמיים, מכל ענן התרגשתי, ואז התחיל הקורס וגם בו הודרכתי ע"י עומרי. הקורס היה חוויה מדהימה. בקורס אתה בעצם לומד איך לקפוץ מהמטוס ולנחות בשלום.
הקורס בנוי בעצם ממספר צניחות כאשר בכל הצניחות בקורס צונחים עם מצנח אישי על הגב אבל המדריכים קופצים ליד החניך ומוודאים שהוא מתפקד כהלכה. על מנת לקבל רישיון צניחה צריך להגיע למספר מסוים של צניחות, חלקן עם חונך ואז בסיום לעבור את צניחת הרישיון, כאשר הרישיון מקנה לך את האפשרות לצנוח במועדונים בארץ ובעולם.
לא היה לך רגע של חשש?
בצניחה הראשונה בקורס שהייתי עם מצנח על הגב והמדריך לא היה מחובר אלי כמובן שפחדתי. זאת הפעם הראשונה שהייתי בעצם לבד לאחר פתיחת המצנח, וזאת לאחר שיעור בו למדתי על מגוון תקלות אשר עלולות לקרות בצניחה אז איפהשהו בראש שלי הייתי בטוחה שתהייה לי תקלה. הייתי מאוד דרוכה, התרגשתי מאוד ופחדתי פחד בריא.
הצניחה הזאת הייתה בשקיעה, אני לא אשכח אותה לעולם, הייתה צניחה מדהימה, התרגשות מטורפת, עברה חלק ונחתתי כמו בלרינה!
איך התחילו התחרויות באופן מקצועי?
במהלך הזמן הזה שגיליתי את הענף שמעו שאני אקרובטית אז סיפרו לי על קטגוריה שנקראת "פריסטייל" שהיא למעשה אקרובטיקה תוך כדי הנפילה החופשית. אמרתי לעצמי בלב "בזה אני רוצה להיות אלופת עולם". הצנחנים המנוסים סביבי טענו שקשה מאוד בארץ להגיע לרמה בינלאומית אך בכל זאת היה בי רצון עז לדחוף קדימה.
כשהייתי בסביבות ה-40-50 צניחות קיבלתי טלפון מרון מיאסניקוב, שהייתה בזמנו מזכירת איגוד הצניחה ועד היום היא שופטת בינלאומית במגוון קטגוריות של צניחה, היא אישיות ידועה ומאוד מוערכת מהבחינה הבינלאומית.
רון קבעה איתי פגישה, הסבירה לי על הפריסטייל, הראתה לי סרטונים והתחילה לכוון אותי כיצד להתחיל להתאמן.
הזמנתי ציוד, התחלתי להתאמן, כאשר יש לציין שבענף הזה אתה לא יכול להתחרות לבד, חייב להיות איתך צלם שהוא חלק בלתי נפרד ממך והוא צריך לדעת וגם להבין בתרגילי הפריסטייל ויותר מכך לדעת לצלם את זה תוך כדי תנועה.
חשבתי לעצמי "איך אני יכולה למצוא מישהו שבעצם יסכים לחיות איתי את החלום כפי שאני רוצה?".
התאמנתי עם מספר אנשים שהיו יותר מנוסים ממני בצניחה ולצערי זה לא עבד, במקביל התאמנתי בעצמי בהמון צניחות סולו ובהדרכות שחלקן היו עם עומרי שלימד וקידם את יכולות הצניחה שלי.
כחודש לפני התחרות , הבחור איתו צנחתי החליט לפרוש ובכך מצאתי את עצמי חודש לפני גביע העולם ואליפות אירופה לשנת 2013, לבד ואובדת עצות.
אז איך ממשיכים הלאה?
במשך שבוע ישבתי בבית ובכיתי, לא האמנתי שאני יכולה למצוא מישהו חודש לפני התחרות.
אחרי שבוע של בכי קיבלתי טלפון מגל פלד שעסק באותה תקופה כצלם טנדם. גל הציע שננסה לעשות צניחה יחד ונראה לאחר מכן אם יש סיכוי כלשהו.
נפגשנו באחד מימי השבת ועלינו לצניחה, לאחריה צפינו בסרט, אמנם הוא לא היה מושלם אך אני הייתי בפריים.
עומרי עודד אותנו לנסוע לתחרות ואמר לנו שאנו חייבים לעשות את זה לא כדי לזכות במקום בראשון אלא בשביל שנצבור ניסיון ונהנה מהחוויה. הוא הוסיף ואמר שהוא לא חושב שאנחנו נביך את עצמינו, דבר שלי היה מאוד חשוב לדעת.
החלטנו ללכת על זה, נשארו לנו שבועיים והשקענו את כל המאמץ שיכולנו בצניחות בארץ ובבוסניה, התחרות הזו הייתה בעצם התחרות הראשונה שהשתתפנו בה, ישר לגביע העולם ואליפות אירופה.
איך הייתה התחרות?
המטרה שלנו בתחרות הזו הייתה לייצג את ישראל בכבוד ואם אפשר גם לא להיות מקום אחרון, לשמחתי הרבה עלינו לגמר, דורגנו מקום 7 בגביע העולם ומקום 6 באירופה, היינו באופוריה ולא האמנו.
מהיכן הגיע התקציב?
בתחילת הדרך, רון השיגה תקציב קטן מהתאחדות "איילת" (התאחדות לספורט תחרותי לא אולימפי) למחנה אימונים במנהרת רוח (סימולטור של צניחה חופשית אשר מהווה כלי מאוד חשוב בהתקדמות יכולות הצניחה) אך עדיין לא היה לי כסף לכרטיסי טיסה, מלון וכדומה..
באורח פלא מישהו גילה שאין לי את התקציב הדרוש והחליט לתרום דרך רון את הכסף הזה, הוא ביקש להישאר אנונימי. עד היום אין לי מושג מי זה. הרגשתי צורך לפרסם "תודה כללית" בפייסבוק ולכתוב שזה לא מובן מאליו ושמבחינתי זה כמו נס. יום אחרי הוא תרם לי עוד כסף שיספיק לי לעוד אימונים במנהרה. אני וגל מכנים אותו עד היום "סיקרט סנטה" וזוהי גם השם של הקבוצה שלנו.
אחרי התחרות קיבלנו תמיכה מהתאחדות " איילת" ומ"אתנה" (ארגון שמקדם נשים בספורט הישראלי) בלי העזרה שלהם לא היינו מצליחים להתאמן , הם עוזרים לנו עד היום.
כמו כן, השנה זכינו לקבל ספונסר לציוד מחברת TONFLY , אחת היצרניות הטובות בעולם לחליפות וקסדות צניחה. מלבד התמיכה מ"אתנה" ו"איילת" המימון יוצא מכיסינו הפרטי.
מאז התחרות הזו יצא לכם להשתתף בתחרויות נוספות?
מאז בוסניה לקחנו חלק בעוד 3 תחרויות כאשר כל שנה התקדמנו במיקום שלנו וכיום אנחנו מדורגים במקום 6 בעולם, מקום 5 באירופה ומקום 5 בגביע העולם.
בהחלט מרשים! מה היה יכול לעזור לכם להגיע למקומות הראשונים?
אנחנו צריכים לצבור המון ניסיון, יותר צניחות, עוד שעות במנהרת הרוח שזה הכלי האולטימטיבי בשביל צנחנים שרוצים להתקדם ברמה המקצועית.
אני משתדלת לעשות לפחות 2 מחנות אימונים במנהרה בשנה. לשמחתי הרבה החודש נפתחת בארץ מנהרת רוח. זה חלום מטורף ותקווה מאוד גדולה לענף הצניחה חופשית בארץ.
מה את עושה כיום?
משנת 2003 ועד היום אני מופיעה עם הקרקס. בשנת 2006 התחלתי ללמד אקרובטיקה אווירית דרך הקרקס וטיפחתי לעצמי קבוצה שחלק מהבנות שם עדיין תלמידות שלי עד היום. בנוסף אני גם עובדת כצלמת טנדם בצניחה חופשית.
ענף הצניחה נשמע מאוד משחרר ומאתגר, זה ללא ספק בין ענפי הספורט ה"אקסטרימים" ביותר שקיימים, איך הוא השפיע עליך מבחינה אישית?
זה קודם כל כיף טהור! כמעט לכולם יש איפשהו בראש את החלום הזה לעוף , ואני עפה, מי שלא עשה את זה לא יכול להבין, זה פשוט כיף!
ספרי לי קצת על היתרונות שיש בצניחה חופשית על פני פעילויות אקסטרים אחרות?
כמעט כולם יכולים לעשות את זה , אתה לא צריך איזושהי יכולת פיזית קיצונית , כמובן שכשיש יכולת קיצונית אז אתה עולה מדרגה, אבל בשביל לצנוח לכייף ובטח צניחת "טנדם" אתה רק צריך להיות בריא ולרצות.
צניחה חופשית אחת כחוויה חד פעמית מספיקה לדעתך או שיש צורך בכמה צניחות כדי באמת להשתחרר וליהנות מהחוויה כמו שצריך?
זה מאוד אינדיווידואלי, יש אנשים שבצניחה הראשונה שלהם מרוב לחץ ופאניקה יהנו פחות ובפעם השנייה הם כבר ידעו לקראת מה הם הולכים ואז אלמנט הלחץ כבר יפחת והם יוכלו להנות יותר, אם את שואלת אותי, כמה שיותר יותר טוב, אבל אני משוחדת.
היית ממליצה לאנשים להיכנס לתחום באופן יותר מקצועי? למי את חושבת שזה מתאים?
אממממ….. (דפני לוקחת אוויר :)), להיכנס לתחום "כן" , לצד התחרותי "לא". לצערי זה מאוד כנה וישיר אבל זה מצריך המון השקעה בעיקר כספית ויותר מזה: מחנות אימונים בחו"ל, שבתות במועדון וכו…
לצערי אני אומרת את זה למרות שאני מאוד רוצה שהענף הזה יגדל ויתפתח בארץ. למי שיש את היכולת הכלכלית והן את הזמן להשקיע בזה מכל הבחינות אז בוודאי שאני ממליצה על כך.
שמתי לב שיש המון גברים בתחום אך מעט מאוד נשים, איך היית מסבירה את זה?
מן הסתם יש הרבה יותר גברים כי הם אולי נחשבים ללוקחי סיכונים יותר גדולים אך יש לא מעט נשים בתחום הזה, בעיקר בעולם, בכל תחרות שאני נוכחת בה אני רואה הרבה נשים, במספרים די זהים למספרים של הגברים, בארץ יש לא מעט נשים שצונחות בכיף שלהם, או עובדות כצלמות
או כמדריכות ומספרן גדל עם הזמן.
חשוב לך לעודד יותר נשים להיכנס לענף?
בוודאי ! נשים ידועות כבעלות קואורדינציה טובה והצניחה חופשית לאו דווקא מצריכה כוח פיזי רב.
בשיחות עם הלקוחות שלנו אנו נתקלים הרבה פעמים באנשים שמאוד רוצים לצנוח אך יש גם חשש שמלווה אותם, איזה טיפ היית נותנת להם לפני הצניחה?
שצניחה חופשית הרבה יותר בטוחה מנסיעה ברכב. החשש מובן, בעיקר בשל העובדה שבן אדם שמגיע פעם ראשונה לא מכיר ואין לו את הידע על המערכת עצמה (ציוד, מצנח רזרבי, מכשיר פתיחה אוטומטי).
אוקי, זה משהו שמעניין אותי. אשמח אם תוכלי לספר באמת מה קורה שם עם המצנח הרזרבי ומהו המכשיר פתיחה האוטומטי?
לכל צנחן יש בעצם שני מצנחים על הגב , המצנח הראשי שאיתו אנחנו צונחים באופן קבוע ומצנח רזרבי בו נשתמש במידה ותהיה תקלה. בנוסף, יש מכשיר פתיחה אוטומטי שיפתח את המצנח גם אם הצנחן לא פתח בעצמו מסיבה כלשהי (התעלפות וכדומה).
ואו, זה ממש מרגיע! אני באה לעשות.
רוב התאונות בספורט קורות לצנחנים פרטיים ולא בצניחות טנדם וזאת בעיקר מלקיחת סיכונים שלא לצורך, בדיוק כמו בכביש, לכן צניחה חופשית לא מאוד מסוכנת אם פועלים נכון ולא עושים שטויות.
האם יצא לך לפתוח מצנח רזרבי?
לא יצא לי עדיין , סביר להניח שזה יקרה מתישהוא וזה לא מפחיד אותי כי אני בטוחה בעצמי שאדע איך להתמודד ובטוחה בציוד שלי.
מה היית מאחלת לעצמך בשנים הקרובות? מתי התחרות הבאה?
אני מאחלת לעצמי להגשים את המטרות שלי: לעמוד על הפודיום, להתקדם בספורט, לראות אותו מתפתח בארץ, להדריך ולעוף כמה שיותר. התחרות הבאה באוגוסט 2017 ואני מקווה להמשיך ולהתקדם בדירוג וליצג בכבוד את ישראל. בנוסף אני מקווה להתחיל להתחרות במנהרת הרוח שהפכה בשנים האחרונות לענף ספורט בפני עצמו.
דפני, איך אני אסכם את הראיון איתך? אני אסכם בכך שאני הייתי מופתעת לפני כן שלא שמעתי עליך ואני לא מעט שנים בתעשיית האקסטרים, אבל אני ממש אשמח שבעקבות הכתבה הזאת שהמון אנשים מכל ענפי הספורט ולאו דווקא מענף הצניחה החופשית יחשפו אליך ויעקבו אחר הפעילות וההצלחה המרשימה שלך!
ואני אסכם בזה שאולי אני אבוא לעשות צניחה כי עדיין לא עשיתי…. ואת תבואי ללמוד קייטסרף!
תודה לך על ההזדמנות לראיין אותך,
חגית B.Oz
רוצים לחוות את הצניחה החופשית כפי שדפני חוותה? לחצו כאן
