היי דודי, נפגשנו בים ועוד לפני זה שמעתי עליך כמומחה בצילום ספורט ימי ואני אשמח אם תוכל לספר לנו על העולם שלך
אני מצלם המון שנים ובהרבה תחומים, התחלתי לצלם מגיל 13, אחרי שצילמתי כתחביב במשך 12 שנה החלטתי למסד את זה כמקצוע והלכתי ללמוד במכללת הדסה בירושלים. מאז שסיימתי את לימודי בסוף שנות ה-90 אני עבוד בצילום לפרנסתי בעיקר כצלם סטודיו בשוק המסחרי. ההתמחויות העיקריות שצברתי במהלך הקריירה שלי הם צילום פורטרטים, תכשיטים, מזון ועיצוב פנים, בנוסף אני מרצה לצילום סטודיו מסחרי כבר למעלה מעשור ובשנים האחרונות הוספתי למערך העבודה שלי והכיף שלי גם צילום ספורט ובעיקר בתחום הספורט הימי.
איך נחשפת לצילום של הספורט הימי?
לפני כמה שנים אישתי טל ואני התחלנו או יותר נכון חזרנו לגלוש, במשך כל הזמן הזה נחשפנו להמון צילומי גלישה וגם לצילומים שלנו מידי צלמים אחרים, לאחר שראיתי את התמונות הרגשתי מבחינה אישית ומקצועית שזה אף פעם לא מספיק, שיש משהו אחר בחוויה הויזואלית של הפעילות והתנועה שמתבצעת בתוך המים שהיא הרבה יותר עוצמתית ודרמטית ושאני מסוגל בעזרת הכלים והשפה הויזואלית שרכשתי במשך השנים והנסיון בעבודה במרחב האומנותי המסחרי והאישי לתת לה ביטוי אחר.
אז איך התחלת לצלם מתוך המים?
ביררתי עם עצמי מהם היתרונות והחסרונות שבין צילום מהחוף לבין צילום מהמים והבנתי שכשאתה נמצא בתוך המים היתרונות גוברים על החסרונות והכוונה היא שהאפשרות לעבוד במרחקים מאד קצרים לפעמים אפילו במרחק של חצי מטר מהגולש מעניק את האפשרות לתקשורת טובה יותר. אני מאד אוהב שיש לי את האפשרות לתקשר עם הגולשים ולכוון אותם, אני מאד אוהב את זוויות הראיה שאפשריות רק מתוך המים, למשל לראות לתוך הצינור. דבר נוסף ומאד חשוב שאני לא סטטי, אני כל הזמן זז והגוף עובד. בצילום מהחוף היתרון שמפספסים פחות פריימים והחסרון מבחינתי זה שהצילום מתבצע ממקום מרוחק, הוא אף פעם לא יכול להעניק לך את התקשורת עם הגולשים, כמו כן, זה מצריך עדשות מאד ארוכות ומאד יקרות.
הגולשים לא מסכנים אותך?
בהחלט, יש גורם סיכון. כשאני נכנס לצלם אני דואג להראות שאני שם ואז יש יותר תשומת לב מצד הגולשים. בנוסף, בגלל שאני גם גולש ומכיר את הדרך שבא הגולשים מתנהגים ואת שפת הגוף שלהם, אני יכול לצפות את התנועה שלהם, זאת אומרת שאם גולש נכנס לאיזושהי פוזיציית גוף בתנועה מסוימת לכיוון שלי בין שהוא רואה אותי ובין שהוא לא ובהתאמה לאיך שהגל בנוי, אני יכול למקם את עצמי בצורה שתפחית את גורם הסיכון. מעבר לזה אני תמיד מצלם עם קסדה.
מה ההבדל בין צילום סטודיו לבין הצילום בים?
בסטודיו שלי הכל עומד, הכל סטטי, הכל מדויק, המצלמה עם חצובה וכל האובייקטים שמסביב עומדים.
בים הכל אחרת, המצולם שלי בתנועה, המרחב שבו אני נמצא בתנועה, אני בתנועה, בגלל שאני בתנועה גם המצלמה שלי בתנועה ובתוך כל המערך הזה אני צריך להשתלט על הצילום.
איזה אלמנטים מגבילים אותך בצילום ימי?
קודם כל הים מגביל אותי מבחינת זרמים ועוצמת הגלים, בנוסף, כושר גופני, כוח פיזי, קור ומי מלח שלאחר פרק זמן ארוך העיינים כל כך שורפות שזה הופך את הצילום לממש קשה.
הצלמים שמצלמים בגלי ענק בהוואי, מה דעתך לגבי זה והאם אתה היית מסוגל לצלם בים כזה?
שאלה מאוד טובה ומאוד נוכחת במחשבות שלי. אני מעריך שכל מי שמצלם בגלים מאוד גבוהים וחזקים מבין את הים בצורה אבסולוטית בין אם הוא גולש או עוסק בתחום הספורט הימי. יש פה הרבה שאלות שמעלות את רמת האתגר, הכושר הגופני, היכולת בכלל לצאת ממצב כזה.
אני כל הזמן תוהה לגבי עצמי אם זה משהו שאני יכול לעשות.
למי שלא מבין, להיות בגל ענק שהוא נשבר עליך אתה יכול להיות 2 דקות מתחת למים….
המחשבה הזאת היא קשה ולא נתפסת למרות האימון ולמרות הכל, אני לא יודע להגיד אם אני מסוגל, זה בהחלט אחת הפנטזיות וזה בהחלט בתכנית שלי.
בנוסף, צריך גם לשים לב לאיפה שהצלמים ממוקמים, כי רוב הפעמים הצלמים ממוקמים בעצם בחלק האחרון של הגל וזה כמובן תלוי במבנה הגל או במבנה הריף וזה דבר שמאוד מקל על אופן הצילום בגלים גבוהים בצורה משמעותית.
הבנתי שלאחרונה היה לך מקרה לא נעים ודי מסוכן באחד מהימים שבו ביקרה בישראל קריסה מור, אלופת העולם בגלישת גלים, תוכל לשתף אותנו במקרה?
לפני מספר חודשים הגיעה לביקור בארץ אלופת העולם לשעבר - קריסה מור. באחד מהימים הוזמנתי להכנס איתה לצילומים. באותו יום היו גלים מאוד גבוהים ובירידה מהריף החלקתי ונזרקתי על הריף וחטפתי מכה חזקה בגב. באינסטינקט של השרדות וניסיון למרות הכאב העז לקחתי נשימה עמוקה מאוד והתחלתי לשחות בכל הכוח החוצה, ברגע שיצאתי מהמשאבה של המים, נחתי רגע, לקחתי עוד כמה נשימות ומכיוון שלא רציתי לוותר על ההזדמנות לצלם אותה התחלתי לשחות לכיוון הפיק, חשבתי שאצליח להגיע לפיק לצלם אבל הים מלמד אותך כל הזמן להישאר צנוע. ואחרי מספר דקות הבנתי שזה גדול עלי וחזרתי לחוף.
לכל אחד יש את היכולת היום לבוא ולצלם לבד עם מצלמות אקסטרים ייעודיות ששמים על הגלשן, מה היתרון שלך כצלם?
מצלמה על הגלשן מייצרת זווית ראיה מאד ספציפית אבל בסופו של דבר היא תהיה תמיד פחות או יותר אותו דבר. כצלם שצופה במתבונן ומשתמש בכלים ובשפה הצילומית אני יכול לבחור את הפריימים שלי ולהעניק ייחוד ודיוק לרגעים המיוחדים הללו.
ניקח לדוגמא את הצילום הבא של הגולש לישי מילר, צילום שהתקיים בחוף בית ינאי בדצמבר 2015, בצילום הזה התחברו תנאים מעולים של ים, גולש מצוין ותנאי תאורה מהסוג שכל צלם חולם עליהם. זווית הראיה שלי מגובה פני הים כלפי מעלה איפשרה לי ליצור את החיבור בין הקצף לעננים והתפיסה של הגולש במרכז הפריים היא הפואנטה המושלמת. ובכדי להשלים את התמונה אני אגיד שהצילום הזה זכה בשנה שעברה במקום השלישי בקטגוריית צילומי ספורט בתערוכת העדות המקומית והוצגה במוזיאון ארץ ישראל.
אתה מצלם רק סטילס או גם וידאו?
אני מעדיף תמיד לצלם סטילס. השפה של הפריים הבודד היא השפה שבה אני מדבר. וידאו יכול בהחלט לתת לך חוויה כוללת. צילום וידאו הוא על ציר זמן, כשאתה רואה סרטון אתה צופה בתמונות בקצב התחלופה שהעורך בחר לך, נניח שמשך זמן הסרטון 2 דקות, יכול להיות שתראה מתוכו דקה וחצי וימאס לך ואז לא בטוח שתראה את הפואנטה. בצילום סטילס אתה מצליח להוציא את הפואנטה בפריים מאוד ברור חוץ מזה שאתה יכול אחר כך לתלות אותו על הקיר ולראות אותו כל הזמן. התמונה הזאת לדוגמא של גיא בראל שמנצח את תחרות חתירת הסאפ, זה הרגע שהוא ממש לפני קו הגמר ומוציא את הצעקה הזאת ומרים את המשוט, בצילום וידאו הוא היה חולף ולא בטוח שממש היה אפשר לשים לב אליו. בצילום סטילס הצלם בורר את הדימוי האחד והיחיד החוצה. גם כשאני מצלם מתוך המים אני בוחר מתי אני מתחיל ומתי אני מסיים, יש את הרגע המזוקק הזה שבאמת מהווה את הנקודה המאוד ספציפית של מה שקרה בתוך התנועה.
מהן השאיפות שלך לעתיד?
כמובן השאיפה היא להתפרנס בכבוד ובכיף וברמה המקצועית היא לעבוד הרבה בחו"ל כשגולת הכותרת היא באולימפיאדה הקרובה ב- 2020 שתתקיים בטוקיו, כאמור ענף גלישת הגלים נכנס באופן רשמי החל מהאולימפיאדה הבאה.
לעמוד הפייסבוק של דודי ארדון | לאינסטגרם של דודי ארדון
דודי, שמחתי מאוד לשוחח איתך על צילום ספורט ימי ואקסטרים בכלל :) אני מאחלת לי ולכל הגולשים בארץ ובעולם להיתקל בך במים ולזכות בצילומים הנדירים שלך! תודה רבה, חגית B.Oz
